פרק ב’ – באלאנס
חכם סיני (ולא קראו לו ג’וני צ’אן) אמר פעם:
“יותר מדי ממשהו מסוים – זה לא טוב”
משפט פשוט אבל מאוד מאוד נכון.
כל דבר שנעשה במינון גבוה מדי, יביא לנו יותר נזק מאשר תועלת ועלול לפגוע בנו ובאיכות החיים שלנו.
זה יכול להיות לעבוד יותר מדי, לאכול יותר מדי, לישון יותר מדי, לשתות אלכוהול יותר מדי, וגם.. לשחק פוקר יותר מדי.
מבחינתי פוקר הוא המשחק היפה בעולם. אני יכול לדבר ולכתוב עליו שעות, ומאמין בכל ליבי שאם מנהלים איתו מערכת יחסים שקולה ואחראית – המשחק יכול להביא לחיינו יותר דברים טובים מאשר רעים.
יחד עם זאת, עלינו להביט למציאות בעיניים ולהודות שבמשחק יש מרכיב ממכר שאי אפשר להתעלם ממנו.
המקורות לעובדה שרובנו יכולים לשבת שעות על גבי שעות סביב השולחן יכולים להיות רבים ומגוונים.
“לשחק זה אחד הדברים הכיפיים שקיימים” או “בא לי להרגיש שוב ושוב את התחושה של לזכות בקופה גדולה”, או “כשאני בשולחן אני לא מרגיש שהזמן עובר כי המשחק כל כך סוחף ומהפנט” הן רק חלק מהמחשבות שעוברות לנו שחקני הפוקר בראש, ולמען האמת – הן די לגיטימיות.
הבעיה מתחילה ברגע שהמשחק שולט בנו ולא להיפך.
שחקני פוקר הם אנשים תחרותיים בטירוף כמעט ללא יוצא מהכלל, ומוכנים להקריב המון רק כדי להפוך להיות שחקן הפוקר הכי טוב שהם יכולים להיות, ולקבל הכרה על כך.
כתוצאה מכך- שחקנים רבים מגיעים למצב בו במקום שהפוקר יהיה חלק מהחיים שלהם, החיים שלהם הופכים להיות חלק מהפוקר.
המצב הזה יכול להיות מסוכן מאוד – כי אותו שחקן כל כך שקוע בלשחק, ללמוד ולהשתפר, עד שהוא לא שם לב שהחיים שלו פשוט חולפים על פניו.
אני יכול לשתף אתכם בתובנה שקיבלתי משיחות שהיו לי עם חברים למקצוע שמשחקים כבר שנים, ומקריאת הבלוגים של שחקני הפוקר המצליחים ביותר בעולם:
השחקנים הטובים והמצליחים ביותר של ימינו – הם אלו שחיים אורח-חיים מאוזן, בריא ושקול – ולא נותנים למשחק לשלוט בהם ולהכתיב את סדר היום שלהם.
וזה לא אומר שהם לא משחקים המון שעות בכל חודש. (שחקן מקצועי מקדיש 180 שעות חודשיות ללימוד וניתוח המשחק שלו וכמובן למשחק בפועל)
הם פשוט מצאו את הנוסחה המנצחת- שמאפשרת להם לשלב חיי זוגיות ומשפחה, חיי חברה, שמירה על תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית באופן שוטף, ועיסוק בתחומים נוספים שמפתחים אותם, לצד הפוקר.
חלק מהשחקנים מקדישים זמן לאימון של שחקנים אחרים, חלק לכתיבה ויצירת תוכן סביב המשחק (אההממ..), וחלק פשוט מעדיפים לשלב אותו כעסק צדדי לצד העבודה ה”רגילה” שלהם.
המשותף לכולם הוא הרצון לשמור על איזון.
איזון הוא מונח שקיים גם במשחק עצמו.
כאשר שחקן מבלף בתדירות גבוהה מדי, או לחילופין – לא מבלף בכלל ומשחק רק לערך וכאשר הוא מחזיק ביד חזקה – יהיה קל מאוד להביס אותו בשולחן כי דפוסי הפעולות שלו יהיו שקופים וצפויים, ונוכל בקלות לקבל החלטות אופטימליות כשנשחק מולו.
ישנן דוגמאות נוספות כמו בחירת גודל הימור שונה או אופן התנהגות לא אחיד המושפעים מעוצמת היד. (שחקן חובב יכול להיות נינוח, לדבר ולצחוק כשהוא מחזיק ביד חזקה בריבר, אבל להילחץ ולקפוא כמו פסל במצב מקביל בו הוא מבלף)
לכן גם במהלך המשחק עצמו – נשאף תמיד להיות שחקנים מאוזנים ומגוונים, ולהקשות על היריבים שלנו לנחש האם אנו באמת מחזיקים ביד חזקה או אולי מבלפים.
המטרה המרכזית שלי בפרק זה היא לגרום לכם להבין שככל שתהיו מאוזנים יותר בחיים שלכם מחוץ לשולחן – כך התוצאות שלכם סביב השולחן יילכו וישתפרו.
תנו לאנשים שבחייכם הרבה יותר חשיבות, משמעות ויחס מאשר אתם נותנים לקלפים, צ’יפים או גביעים.
הקפידו על תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית, שיעזרו לכם להגיע לשולחן רעננים וחדים, ואל תגיעו למצב בו הפעם היחידה שאתם יוצאים לריצה – זאת תהיה ריצה לצבע.
נסו לשחק סשנים קצרים וממוקדים (לא יותר מ-5 שעות), כדי למקסם את זמן ה-A game שלכם (A game= המשחק האופטימלי שלכם) ולמזער זמן משחק כשאתם עייפים ולא מפוקסים.
שימרו על התנהלות פיננסית קפדנית ואחראית, הפרידו את הבנקרול (הון הפוקר) שלכם מהחיים האישיים שלכם והתייחסו לעצמכם כעסק לכל דבר (עוד על נושא זה בפרקים הבאים)
וחשוב מכל – גם אם אתם מקצועני-מקסימום ויש לכם בנקרול אינסופי, שלבו עם המשחק תחומי עיסוק נוספים שיהפכו אתכם למכונות פוקר משומנות ומאוזנות.
איך אמר פעם סטס טישקביץ’, מייסד האקדמיה לפוקר, מנטור ואחד האנשים החכמים והמיוחדים שהכרתי: “פוקר זה החיים, אבל החיים הם לא פוקר”.
תודה רבה על הקריאה ושיהיה לכולנו שבוע מצוין ומאוזן!
אשמח לקרוא את המחשבות שלכם בתגובות וניפגש בפרק הבא ????
