פרק ח’ – חיילים
פוקר הוא מלחמה. בכל פעם שאתה מתיישב לשחק – מישהו מסמן אותך, נועל את הכוונת שלו עליך, ורק מחכה לתזמון המושלם ללחוץ על ההדק ולהוציא את הערימה שלך להורג.
פוקר הוא מלחמת מוחות ספורטיבית. מלחמה כיפית, שבימים מסוימים יכולה להיות עקובה מדם (בימים כאלה הפצוע הקשה ביותר הוא הארנק שלך), ובימים אחרים יכולה לגרום לך לתחושת עליונות של גנרל שהוביל את הצבא שלו לניצחון מוחץ, וקיבל את עיטור העוז על 4בט בלוף, את עיטור הגבורה על תשלום טוב בריבר עם זוג שני, ואת עיטור המופת על כך שלא הניד עפעף והמשיך לשחק פוקר מצוין אחרי שהאסים שלו נשברו בקופה הכי גדולה של הערב.
מעל הכל – פוקר הוא מלחמה מול עצמך.
בכל פעם שאתה משחק – תחשוב על הצ’יפים שלך כחיילים. כמפקד, מוטלת עליך האחריות להוביל ולהניע את החיילים שלך בחכמה, בערמומיות ובאומץ, ולשים אותם בעמדת יתרון תמידית על חיילי היריב.
עליך לעשות כל שביכולתך כדי להיות צעד אחד (רצוי כמה צעדים) לפני המפקד מהעבר השני, היריב שלך. התפקיד שלך הוא לחשוב גם על אסטרטגיה כוללת וגם על טקטיקות מבצעיות שיסייעו לך לשמור על חייהם של החיילים שלך בזמן שהם מנסים לפגוע בחיילי היריב, ולהביס את האסטרטגיה של המפקד שמולך.
יהיו ימים שהתוכנית שלך תעבוד באופן מושלם, ותזכה לראות את החיילים שלך כותשים את חיילי האויב ללא התנגדות.
ומנגד יהיו ימים בהם תספוג אבידות כבדות – לפעמים בגלל טעויות טקטיות שלך, ולפעמים בגלל נסיבות שאין לך שליטה עליהן.
הדבר היפה בכל הסיפור הוא שגם בימים הקשים, תאבד בסך הכל כיתה אחת או שתיים של חיילים, כאשר לרשותך עומדות בפועל כמה אוגדות. אני מדבר כאן כמובן על ניהול בנקרול חכם, אליו התייחסנו באחד הפרקים הקודמים.
אז בפעם הבאה שאתה בשדה הקרב הירוק, וצ’יפים עפים מסביבך לכל עבר, זכור:
כל מה שאתה יכול לעשות הוא לקבל החלטות טובות ומושכלות בזמן המשחק, החלטות שייתנו לחיילים שלך את התנאים האופטימליים להשגת הניצחון.
אך הסיכון תמיד יהיה שם. ברוב הקרבות אתה אמור לנחול הצלחה ולהוסיף חיילים חדשים לשורותיך, אבל תהיה מוכן מראש לאובדן הצפוי של הערימה שלך מדי פעם, ואל תיתן לו לזעזע את העוצמה והיציבות של הצבא שלך.
כמו שאמר פעם ווינסטון צ’רצ’יל (מיד אחרי שסיים באבל-בוי באחד מטורנירי אליפות העולם במתכונת הישנה שלה):
אי אפשר להבטיח ניצחון במלחמה, אפשר רק להיות ראוי לו.
