פרק ז’ – זמן
הוא שיחק עם הצ’יפים שלו והעביר אותם מיד ליד. הביט שוב בקלפים שלו והניח את ידו על פיו. מסביבו נשמעו דיבורים, מעט ציחקוקים ורעשי רקע. הוא הציץ לעבר הקופה הענקית שבמרכז השלחן ושיחרר נשיפה עמוקה. כל ההוויה שלו שידרה חוסר-נינוחות וניכר עליו שהוא באמת ובתמים לא יודע מה לעשות. הוא העביר יד בשיער המתולתל שלו, התפתל בכיסאו ונראה קצת אבוד.
“זמן”. אמר לו יריבו, זה שלפני כמה רגעים דחף עליו אול-אין ואילץ אותו לקבל החלטה על כל הערימה שלו. המילה הזו חתכה את האוויר ונשמעה בעוצמה רבה על רקע המלמולים שמסביב. גם חצאי השיחות שהתרחשו סביב השולחן עד אותה שנייה פסקו פתאום.
“כמה זמן יש לי?” שאל המתולתל.
“דקה מעכשיו” השיב אחד מהשחקנים האחרים שלא היה מעורב ישירות ביד.
יש משהו מרתק בלראות בני-אדם מקבלים החלטות בתנאי לחץ. הרגעים האלה סביב שולחן הפוקר תמיד משכו את תשומת-ליבי. נסו לחשוב כמה משתנים רצים במקביל באותו מוח אנושי, כמה מהר עליו לחבר את כל הנקודות, לסגור את כל הקצוות ולהגיע להחלטה הנכונה כאשר על כף המאזניים מונח סיכון כספי, ולא פחות חשוב מכך – סיכון רגשי. המון מידע הקשור ליד עצמה, לקלפים האישיים שלו וללוח, לקלפים האפשריים שיכולים להיות ליריב שלו, להתנהגות של יריבו לאורך היד ולאורך הערב. יש עוד אינספור רסיסי מידע שמפוזרים להם באוויר ועומדים בינו לבין זכייה בקופה. ועכשיו עליו לייצר ניתוח חד ומדויק ולחבר את כל הפרטים לאורך היד כמו בפאזל. אם יהיה צודק = מובטח לו תגמול כספי ומוראלי, אם יטעה = מעבר להפסד החומרי, הוא ישלם גם באמצעות תחושת אכזבה עצמית שתנבע מהבחירה השגויה שלו. הוא יוכל לשלם אף מחיר כבד יותר בהמשך הערב, אם ייתן לטעות שעשה להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות שלו. אם ייתן לרגשות להדיח את ההיגיון מכיסא הנהג, להכתיב את הקצב ולהוביל את הדרך בזמן שנותר לסשן. ואת המחיר הזה הוא ישלם בתשלום אחד. במזומן.
אני משחק פוקר 11 שנים. חתיכת תקופה.
טעמתי מכל העולמות. לייב ואונליין, קאש וטורנירים. משחקים בארץ ובחו”ל. ראיתי המון, עברתי המון. טעיתי, השתפרתי, התעצבתי, ניצחתי, הפסדתי, התחזקתי, חלמתי, העזתי והגשמתי, למדתי ולימדתי.
הלקחים והשיעורים שלמדתי בשנים האלה (לטוב ולרע) צרובים אצלי בבשר החי, החוויות הבלתי-נשכחות והרגעים הנדירים שחוויתי תודות למשחק שמורים איתי לנצח.
היום אני מרגיש שאלוהי הפוקר קוראים לי: “זמן”.
ובניגוד למשמעות הישירה של קריאת “זמן” במהלך המשחק, הפעם קריאת ה”זמן” מסמלת עבורי משהו אחר.
אני מבין שזה הזמן לשמוח. זמן ליהנות. זמן להעריך כל רגע ולהודות על כל שנייה.
בתוך כל הטירוף הרגשי הזה שהפוקר מייצר מעצם היותו פוקר, בתוך המערבולות הרגשיות, בתוך התשוקה הבלתי-נגמרת הזאת להצליח, בתוך הגריינד היומיומי – חשוב ללחוץ על “Pause” לפעמים. לעשות זום-אאוט לכמה רגעים, לקחת כמה נשימות עמוקות ולשמוח. פשוט לשמוח. שמחה אמיתית וכנה שמקורה בכל הדברים הטובים שהמשחק נתן לנו.
אצלי זה מתבטא בראש ובראשונה באנשים שפגשתי לאורך הדרך. המשחק איפשר לי להקיף את עצמי בחברי-אמת שהפכו להיות המשפחה השנייה שלי.
יש לי את הזכות הגדולה ללמד באקדמיה לפוקר, והחברות העמוקה שנוצרה בין העובדים במקום היא מדהימה בעיניי.
האחווה והגיבוש בינינו הם אחד הדברים עליהם אני הכי שמח והכי מודה. אני באופן אישי מרגיש שהאחווה הזאת והחיבור האנושי מזכירים באיזשהו מקום את החיבור שנוצר בסיירות בצה”ל – אחד בשביל וכולם בשביל אחד, לא משנה אילו מכשולים יוצבו בפנינו לאורך הדרך, אנחנו מאוחדים ודבקים במטרה המשותפת. “אחים לקלף” אם תרצו.
אחד הדברים היפים באקדמיה הוא שהחיבור הזה קיים (בעוצמות שונות) גם בין אנשי הצוות ללקוחות, וזה בהחלט מראה נדיר, ומערכת יחסים שלא קיימת בהרבה בתי-עסק בישראל ובכלל.
מה שאני בא להגיד בתכל’ס (ואני לא מחדש כאן כלום) הוא שזמן עף.
והשיגרה של החיים שלנו, המירוץ הזה, השאיפות שלנו, הרצונות שלנו, המחשבות, המציאות, המעשים והסביבה שלנו מסתירים לנו את הדברים החשובים לפעמים.
תיהנו מהרגע. תתמקדו בו. אל תתנו לעבר ולעתיד להטריד אתכם יותר מדי. אל תשפטו את עצמכם בחומרה על טעויות שעשיתם, אלא לימדו מהן (גם בשולחן וגם בחיים עצמם) כדי שלא תחזרו עליהן.
תעריכו את עצמכם ואת הסובבים אתכם. כבדו את עצמכם. פרגנו לעצמכם על מי שאתם ועל הדברים הטובים שאתם עושים לאורך המסע שלכם. תהיו שלמים עם עצמכם ועם מי שאתם. תחגגו את הימים הטובים, אך קבלו באהבה גם את הימים הרעים. תאהבו את עצמכם ותקרינו לסביבה שלכם את האנרגיות הטובות האלו.
ובפעם הבאה שמישהו קורא לכם “זמן” בשולחן – קחו נשימה עמוקה, תתנתקו לכמה שניות מהסיטואציה ומיצאו בתוככם את השלווה הפנימית שתדריך אתכם לראות את התשובה הנכונה.
ויותר מזה, השתמשו בשלווה הזו כדי לדעת שגם אם תטעו (ואתם תטעו מפעם לפעם, כולנו בשר ודם) שום אסון לא קרה. הכל טוב. זה רק משחק ובמשחקים לפעמים מנצחים ולפעמים מפסידים.
הכוח הפנימי הזה יאפשר לכם להתנער מהטעות באותו רגע ולשכוח אותה. לעשות את הסוויץ’ התודעתי הזה בתוך מספר שניות, להישאר רגועים וממוקדים ברגע הבא ובקבלת ההחלטה האופטימלית בפעם הבאה שתידרשו לכך. כי בטוח תהיה לכם הזדמנות לתקן והיא תגיע מוקדם יותר ממה שנדמה לכם.
זה לא יקרה ביום אחד ונדרשת עבודה מנטלית רבה כדי להגיע למיינדסט הזה, אבל הצעד הראשון הוא למצוא את השקט הפנימי הזה שקיים בכל אחד מאיתנו, ופשוט לתת לזמן לעשות את שלו.
