פרק ד’ – דאונסווינג
התחלת לצאת איתה לפני שבועיים. היא משכה וסיקרנה אותך בטירוף ומשהו בה פיתה אותך מאוד, למרות שלא ידעת להסביר מה זה בדיוק.
העניין הוא שמאז שאתם ביחד, משחק הפוקר שלך הפך לסיוט אחד גדול.
זה נראה כאילו אתה פשוט לא מצליח לנצח יד.
לא משנה כמה טובה היד שלך, היריב יצליח להרכיב יד חזקה יותר.. המשיכות שלך לא מגיעות אף פעם, גם אם תפתח את הריבר 16 פעמים.
אתה מרוויח קופות קטנות, ומפסיד את הגדולות.
אחרי שבוע וחצי איתה התחלת לחשוב “למה אני בכלל משחק את המשחק הזה”?
אחרי שבועיים החלטת לחתוך את זה. נפרדת מהדאונסווינג.
לקחת כמה ימים לעצמך, הקדשת אנרגיה לתחומים אחרים בחיים, לקחת ברייק ממשחק בפועל והשקעת זמן בלימוד תיאורטי ובניתוח הטעויות המקצועיות שלך.
במהלך הימים הללו הבנת שדווקא התקופות הרעות הן אלו שמחזקות ומחשלות אותנו כשחקנים וכאנשים.
הן אלו שגורמות לנו להעריך את ההחלטות הטובות שאנו מקבלים בשולחן (גם אם אנו לא תמיד מתוגמלים עליהן כאן ועכשיו) ואת ההתנהלות הנכונה שלנו מחוץ לשולחן (ניהול בנקרול נכון, בחירת משחקים חכמה)
הן אלו שממקדות אותנו ברווח הצפוי לנו בטווח הארוך, ולא בחוסר המזל ממנו סבלנו בטווח הקצר.
הן הופכות אותנו לשחקנים ולאנשים טובים יותר.
הן מפרידות אותנו משחקני הפוקר שנותנים לדאונסווינג לשבור אותם.
אימרה ידועה גורסת שרק 5 אחוז משחקני הפוקר מצליחים להרוויח לאורך זמן. לאופן שבו נתמודד עם דאונסווינג תהיה השפעה מכרעת על המסלול שלנו כשחקנים ועל הסיכוי שלנו להגיע לאוכלוסיית ה-5 אחוז הזו.
עוברים כמה שבועות, ופתאום אתה רואה אותה. היא היתה דומה לדאונסווינג כמו שתי טיפות מים, אבל היה לה קסם משלה, היתה לה נוכחות משלה. אישיות משלה. היה בה משהו מהפנט, מכשף אפילו, ואתה הלכת אחריה כמו פרפר שנמשך ללהבה.
עברת לצידו השני של הז’יטון וגילית את האחות המסתורית של הדאונסווינג, האפסווינג.
הכוח הגדול ביותר של אפסווינג הוא שהיא נותנת לך תחושה (שקרית כמובן) שאתה בלתי-מנוצח.
אתה פוגע בכל פלופ, כל משיכה מגיעה (כבר בטרן) והצ’יפים תמיד הולכים לכיוון שלך בקופות הגדולות.
כשאתה איתה, אתה נהנה מכל רגע בשולחן ופשוט לא רוצה להפסיק לשחק.
אבל מתישהו מגיעה ההתפכחות. בשלב מסוים אתה מוצא את עצמך לכוד בין שתי האחיות המטריפות האלה, ואתה מרגיש שאתה מאבד שליטה, ובימים מסוימים – גם את שפיות דעתך.
אז איך תתמודד עם משולש האהבה המסוכן הזה ותשמור את השליטה אצלך?
הטיפ המרכזי שאני יכול לתת לך מהניסיון שלי עם התנודתיות הגבוהה בטקסס הולדם הולך כך:
אל תחתוך ורידים כשאתה בדאונסווינג, ואל תפתח שמפניות כשאתה באפסווינג.
תתחיל מאפס בכל סשן ותתייחס לכל יום כאתגר חדש.
לעובדה שבסשן של אתמול הפסדת חמש כניסות או הרווחת ארבע, לא אמורה להיות שום השפעה על הסשן של היום.
הכל נמצא בראש שלך ותלוי בך.
כשחקן פוקר, עליך להקביל את עצמך לעסק, ולהבין שגם לעסקים המשגשגים ביותר יש ימים\חודשים פחות טובים לאורך השנה, זה לגיטימי והגיוני מאוד ועליך להשלים עם העובדה הזו. במיוחד כאשר המשרד שלך הוא שולחן ירוק מלא באי-ודאות ובמידע חלקי.
דמיין לרגע מאמן של קבוצת כדורגל, שלאחר משחק בודד בו קבוצתו ניצחה, מכריז בראיון שהקבוצה שלו היא אחת הגדולות בכל הזמנים ורצה בביטחה לעבר כל תואר אפשרי. נשמע אבסורדי, נכון?
תרחיש לא פחות מגוחך יהיה לראות את אותו מאמן ממרר בבכי לעיני המצלמות ומתפטר בדרמטיות שבוע לאחר מכן, כאשר קבוצתו ספגה בסך הכל הפסד אחד.
אל תבין אותי לא נכון: לסיים סשן פוקר ברווח זה כיף גדול ואני הראשון שיגיד לך לשמוח ולהיות גאה בתוצאה החיובית שלך (במיוחד אם שיחקת טוב בדרך לשם). פרגן לעצמך ולדרך שלך, תיהנה מהניצחונות הקטנים, תחגוג את ההצלחה שלך ואל תעשה חשבון לאף אחד.
כל מה שאני אומר הוא שעליך לסגל לעצמך דרך חשיבה רציונלית ומאוזנת ולהימנע מקיצוניות לכיוון כזה או אחר.
בכל הקשור להתנהלות כשחקן פוקר – תשאיר בצד את הדרמה. אל תיתן לרגשות שלך להכתיב את סדר היום. (אלא אם כן הדבקת טורניר ענק או לקחת לקסיאס את הערימה).
תזכור תמיד שפוקר הוא משחק קשוח מאוד וקשה לעיכול לעיתים, והתכונה הכי חשובה (לדעתי) להצלחה ארוכת טווח בו היא חוסן מנטלי. תהיה חלש מנטלית-תקרוס. תהיה חזק מנטלית-תשגשג. זה פשוט טבע המשחק.
אם אתה שחקן פוקר חושב ומיומן שלוקח את עצמו ואת המשחק שלו ברצינות ומתנהל כמו שצריך, אתה אמור להיות בצד המנצח ברוב הימים. אבל חשוב שתהיה מודע לכך שחפיסת הקלפים היא חפץ בוגדני ופתייני, והיא לא עושה הנחות לאף אחד. (מזכירה קצת את האחיות אפסווינג ודאונסווינג).
עליך להבין שגם השחקנים הטובים ביותר בעולם סובלים מתקופות רעות, והניסיון שהם צברו סייע להם לפתח גישה נכונה ועור של פיל, ולא להתרגש בתקופות שהם סופגים הפסדים כואבים, או בזמנים שהם מדפיסים כסף יום אחרי יום.
הנתיב להצלחה של כל אחד משחקני-העילית האלה – היה רצוף בעליות ומורדות, מלא במהמורות וקשיים לצד הישגים כבירים. רגעי שפל מחשלים לצד רגעי שיא משכרים.
רק מי מהם שהשכיל לסגל לעצמו את המיינד-סט הנכון, ללמוד מטעויות, להתנהל תמיד בצורה חכמה ומחושבת, להימנע מקיצוניות ואימפולסיביות, לתת להיגיון להוביל את הרגש ולא להיפך, ולשמור על אופטימיות ומודעות חיובית, הצליח להגיע לראש ההר- למלא את הריאות שלו באוויר פסגות צלול וליהנות מהטעם המתוק של פירות ההשקעה שלו.
ואין הרבה תחושות טובות יותר בעולם, מלהביט לאחור על הדרך שעברת ולהיות גאה במקום בו אתה נמצא היום ובמה שבנית סביבך.
די מזכיר את החיים עצמם, לא?
תודה רבה על הקריאה, שיהיה לכולנו שבוע מדהים וניפגש בפרק הבא ????
