פרק ג’ – ג’יג’י
ג’י ג’י (קיצור של גוד גיים) היא שריקת הסיום של סשן פוקר.
בטורניר, הרגע הזה לרוב יהיה הרבה יותר דרמטי מאשר במשחק קאש.
השניות האלה מיד עם ההדחה, בשילוב ההבנה שהתחרות שלנו הגיעה באופן רשמי לסיומה, יכולות להיות כואבות מאוד לפעמים.
וברגעים האלה – כשעוד לא הספקנו לעכל שאנחנו מחוץ לתחרות, אנחנו שומעים במעורפל חלק מחברינו לשולחן מברכים אותנו בברכת הפרידה המנומסת: GG
אז האם באמת היה לנו משחק טוב? האם הוא יכל להיות טוב יותר? האם אנחנו מרוצים מהיכולת שהצגנו בשולחן הערב\לאורך הטורניר?האם הוצאנו מעצמנו את המקסימום הערב?
את התשובות לשאלות אלו ואחרות נקבל רק כשנגיע הביתה ונחשוב עם עצמנו על המשחק, כשאנחנו קרים, מחושבים ומנותקים מהשולחן.
בתנאים אלה נוכל לשקף לעצמנו את התמונה האמיתית, להריץ בראש את הרגעים המרכזיים מהמשחק שזה עתה נגמר ולראות את הדברים מפרספקטיבה אובייקטיבית ומדויקת.
בפוקר, כמו בחיים- כדאי לנו ללמוד מטעויות כדי שלא נחזור עליהן. כדאי לנו להפיק לקחים מסיטואציות שונות שקרו לנו. כדאי לנו להתמקד בדברים החיוביים ולראות את הטוב בולט מעל הרע, ובכך לדאוג שתמיד נהיה במצב של מודעות חיובית.
איש חכם אמר לי פעם: “מה שלא תלוי בך – קבל באהבה”.
משפט פשוט ונכון כל-כך, אותו אימצתי גם לפוקר וגם לחיים.
בפוקר, מה שכן תלוי בי – הוא לקבל את ההחלטה הכי טובה שאני יכול בכל רגע נתון.
ברגע שאני נמצא במיינד-סט הזה, אני עולה לכל סשן כשאני מנותק לחלוטין מכל הגורמים החיצוניים עליהם אין לי שליטה. (הבולטים ביותר כמובן הם הקלפים ההתחלתיים האישיים שיחולקו לי או קלפי הקהילה שייפתחו על לוח-המשחק) וכל האנרגיות שלי ממוקדות לכיוון אחד בלבד: לקבל החלטות טובות.
אחרי סשן, טעות שעשיתי במהלך יד תכאיב לי הרבה יותר מאשר 1-אאוטר שהגיע ליריב שלי בריבר
*1 אאוטר= מצב במשחק בו קלף אחד בלבד יעזור ליריב שלנו להשלים יד שתגבור על שלנו (הקלף צפוי להגיע בסבירות מאוד מאוד נמוכה, קרוב לאפסית)
שלא תבינו לא נכון – שבירות מכאיבות לכל שחקני הפוקר, מהשחקן המתחיל ועד למומחה הכי גדול.
שבירות זה דבר מבאס.
אבל אם ננסה לעשות סוויץ’ בראש, ונראה כמה אנרגיה אנחנו משקיעים בלהתבאס על הסט המדהים שלנו בפלופ- שכבר לא היה כזה מדהים בריבר, או על הקנטה המטורפת שנפתחה בטרן וגרמה לנו להרגיש כמו אל יווני, ובריבר כבר הפכה את הערימה שלנו לסלט יווני כשהיריב פגע בצבע, נבין שהדברים האלו פשוט לא תלויים בנו. אין לנו שליטה עליהם. אז בחייאת חברים, בואו נשחרר.
להתמרמר על “שבירות” בפוקר זה כמו להתמרמר על מגע פיזי במשחק כדורסל. זה פשוט חלק מהמשחק, ויש שיגידו שזה גם חלק ממה שעושה את הפוקר לכל-כך קסום ומיוחד בעיני רבים.
תתמקדו במה שיש לכם שליטה עליו וקבלו באהבה את השאר.
קחו את כל האנרגיות האלה למקומות טובים – למחשבה על אסטרטגיית המשחק שלכם, לפיתוח יכולות קריאת הידיים שלכם, לתשומת-לב לאופן שבו היריבים שלכם משחקים, לניהול תקין של הבנקרול שלכם, לעבודה וניתוח של המשחק שלכם ולקבלת החלטות טובות בשולחן ומחוצה לו.
כשתרגילו את המוח שלכם לחשוב באופן הזה – תצאו מכל סשן (או לפחות מרובם) כשאתם יודעים שנתתם את המשחק הטוב ביותר שלכם.
שיהיה לכולנו שבוע מעולה וניפגש בפרק הבא (:
